בימ"ש בישראל מוסמך לדון בתביעה שהגיש גיל קופטש נגד "דר שפיגל" בגין הפרת זכויות יוצרים

תקפות המצאה

כללי

1.       התובע (המשיב) הגיש תביעה כנגד הנתבעים (המבקשים) לתשלום פיצויים בעילות הבאות: הפרת זכויות יוצרים וקנין רוחני, לשון הרע, הגנת הפרטיות, הפרת חובה חקוקה, רשלנות, ועשיית עושר ולא במשפט. בכתב התביעה נטען כי הנתבעים פרסמו בשבועון "דר שפיגל", השייך לנתבעים, (להלן: "השבועון"), וברשת האינטרנט, תמונה של התובע, שעברה עיבוד ובאופן שתוצג כדמותו של אדולף היטלר, ובצמוד לה נכתב "הנאצי הגדול". לפי הטענה, פרסום זה עשה שימוש בתמונה מעובדת של התובע, תוך שהוספו לה מוטיבים שהציגו את התובע כנאצי, כדוגמת שפם וצלב קרס.

2.       התובע המציא את כתב התביעה למר כריסטוף שולט (להלן: "מר שולט"). הנתבעים, שמקום מושבם בגרמניה, הגישו בקשה להורות כי כתב התביעה לא הומצא להם כדין, הבקשה שבפני.

טענות הצדדים

3.       הנתבעים טוענים כי מבחן מירב הזיקות מוביל לכך שבנסיבות המקרה דנן הפורום הנאות לבירור המחלוקת הוא בגרמניה. תחת זאת, בחר התובע להמציא את כתב התביעה לכתב של הנתבעת, מר שולט, המשמש כתב חדשות מטעם השבועון בישראל, ואינו משמש מורשה בהנהלת עסקים של הנתבעים. לשיטת הנתבעים, אין די בידיעתם על הגשת התביעה נגדם בישראל, אלא יש להמציא את כתב התביעה למורשה בהנהלת עסקים מטעמה בישראל.

4.       מנגד, טוען התובע כי תפקידו של המורשה הינו להביא את דבר ההליכים לידיעת הנתבע, וכי ניתן להמציא את כתב התביעה למי שעוסק מטעם העסק באיזור שיפוטו של בית המשפט. עוד טוען התובע כי הנתבעים מפרסמים את כתובתו של מר שולט בשבועון, ואף מפנים לכתובת זו את הפונים לנתבעת. בנוסף, נטען כי מר שולט משמש דובר לאתר אינטרנט למען חופש הביטוי ומציג עצמו באתר זה כמנהל משרדי השבועון בישראל. כמו כן, מר שולט והנתבעים מקיימים קשר אינטנסיבי, תוך שמר שולט מטפל מטעמם של המבקשים בעניין התובע, ובכלל זה, העביר בין הצדדים תכתובות שונות ופעל להסדרת יצוגם המשפטי של הנתבעים. לטענת התובע, הנתבעים קיבלו את כתב התביעה ממר שולט, והשיבו לו במכתב כי הם דוחים את הטענות שבכתב התביעה. לפיכך, הנתבעים ידעו על התביעה, ואף מינו בא כוח מטעמם לצורך הטיפול בה. לבסוף, נטען כי מירב הזיקות נוטה לישראל.

דיון

האם בוצעה מסירה כדין ?

7.     מסירת ההזמנה לנתבע בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") משמשת לא רק אמצעי להודיע לנתבע על ההליך שנפתח נגדו, אלא גם מחילה את שיפוטו הפרסונאלי של בית המשפט על נתבע זה (ר': ע"א 1947/91 שטיין נ' כץ, פ"ד מה(4) 705). הוראת תקנה 482(א) לתקנות קובעת כי המצאת כתבי בי-דין תהיה לנמען גופו או למורשהו, כדלקמן:

     "היתה התובענה בענין עסק או עבודה נגד אדם שאינו גר באזור השיפוט של בית המשפט המוציא כתב בי-דין, די בהמצאת הכתב למנהל או למורשה, העוסק אותה שעה בעצמו מטעם האדם בהנהלת העסק או העבודה באותו אזור שיפוט".

8.       בענייננו, הנתבעת מס' 1 הנה חברה זרה שהתאגדה בגרמניה והנתבע מס' 2 הינו אזרח גרמני, אשר מקום מושבם בגרמניה. כתב התביעה הומצא למר שולט. הנתבעים אינם מכחישים כי דבר הגשת התובענה נגדם בישראל הובא לידיעתם על ידי מר שולט, אולם לטענתם מר שולט הינו כתב חדשות העובד עם השבועון ואינו משמש מורשה בהנהלת  עסקים מטעמם בישראל, ועל כן ההמצאה שבוצעה לו אינה כדין.

9.       הפסיקה העניקה פרשנות מרחיבה למונח "מורשה", ויפים לענייננו דבריו של כבוד השופט (כתוארו אז) ש' לוין בעניין רע"א 2652/94 טנדלר נ' לה קלוב מדיטראנה (ישראל) בע"מ (פורסם במאגר נבו), כדלקמן:

     "[..] אין לפרש את הדיבור "מורשה" בתקנה 482(א) במשמעות הטכנית של שלוח אלא המבחן הקובע לשאלה זו הינו קיומה של דרגה כזו של אינטנסיביות של הקשר שבין המורשה לנתבע, שיש להניח כי המורשה יעביר לידיעת הנתבע את דבר ההליכים שהוגשו נגדו... בשאלת דרגת האינטנסיביות לא ניתן לקבוע מסמרות מראש, ויש לבחון בכל ענין על פי נסיבותיו".

[שם, בפסקה 6].

(ר' גם: רע"א 2737/08 אורי ארבל נ' TUI AG, פורסם במאגר נבו; י' זוסמן סדר הדין האזרחי (מהדורה שביעית, תשנ"ה), בעמ' 234-235).

10.     בענייננו, מר שולט קיים קשר רציף עם הנתבעים והביא לידיעתם את דבר הגשת התביעה נגדם ומסר להם את כתב התביעה שהומצא לו. בשבועון, אותו מוציאה לאור הנתבעת, מפורסמת כתובתו של מר שולט בישראל ברשימת הכתובות של עורך השבועון (ר': נספח ב' לתשובה לבקשה - עמוד "רשימת הכתובות והטלפונים" של "נציגי משרד העורך בחו"ל" (הכוונה למדינות שאינן גרמניה, אשר בה מופק השבועון)). כמו-כן, מר שולט הציג עצמו, באתר אינטרנט, כמנהל משרדי השבועון בישראל (פרסום מהאתר - נספח ג' לתשובה לבקשה). נוסף על כך, בטרם הומצא כתב התביעה למר שולט, שלח התובע מכתב לנתבעים באמצעות מר שולט, ואלו השיבו למכתבו זה באמצעות מר שולט, באופן בו הוקם בסיס איתן לתובע להניח כי מר שולט יביא לידיעת הנתבעים את כתב התביעה לכשיומצא לו (המכתב והתשובה לו - נספחים ד' - ה' לתשובה לבקשה). לפיכך, בענייננו, מר שולט נכלל בגדרי הגדרת "מורשה" שבתקנה 482 לתקנות, בהתאם לפרשנות שניתנה למונח זה בפסיקה. ואכן, מר שולט מסר לנתבעים את כתב התביעה, ואלו אינם חולקים על כך, ועל כך שבאמצעות מר שולט פעלו בישראל להסדרת יצוגם המשפטי ולהארכת המועד להגשת כתב הגנה לתובענה זו.

             הפורום הנאות

11.     משנמצא כי לבית המשפט הישראלי סמכות לדון בתביעה, התובענה תידון בפניו, אלא אם בית המשפט ראה לנכון שלא להפעיל את סמכותו. אחד מהמקרים שבה ימנע בית משפט מוסמך מלדון בתביעה הוא מקרה שבו בית המשפט בישראל אינו הפורום הנאות לדון בתובענה.